תגית: Twitter

מיקס :: Bring It On Mix

מיקס חדש, סוחף ומטונף עם גיטרות רועשות. אם יש לכם שעתיים פנויות אתם מוזמנים ללחוץ על כפתור הפליי למטה ולהאזין. שבוע הבא אני לא פה אבל עדיין אשמע מוזיקה. יצא מתאים.

הפלייליסט המלא באתר קול הקמפוס
הורדה ב – Mp3
< קליק ימני – שמירת קישור בשם וזה >

הפלייליסט:

אם אתם כבר פה הנה החתול ופתיח משחקי הכס. מדהים.

המחוג הקטן 017

השבוע המחוג הקטן קלילה, רגועה וקיצית עם קטעים שאני אוהב במיוחד כמו Zebra של Beach House ו – Girl Sailor של The Shins. מומלץ להאזין עם בריזה או מזגן, כוס שתייה קרה ושבת בצהריים. חוץ מהמחוג, שמח מאוד לספר שההרכב האוסטרלי Epithets שמצאתי  משמיע דיי הרבה כי הם מעולים יצרו איתי קשר דרך פייסבוק. מסתבר שחיפוש רנדומלי של Nick Smethurst, אחד מחברי ההרכב, הוביל אותו היישר לפלייליסט של אחת התכניות. בקרוב מאד ניק ישלח לי מוזיקה חדשה שחברי ההרכב מקליטים בימים אלה ואוכל להשמיע עוד קטעים שלהם. עד אז, אפשר להאזין לקטעים שלהם ואפילו להוריד את האלבום בחינם כאן.
נעבור לעיקר. יש פה כפתור פליי קטן. תלחצו עליו עכשיו.

הפלייליסט המלא באתר קול הקמפוס
הורדה ב – Mp3
< קליק ימני – שמירת קישור בשם וזה >

הפלייליסט:

ניתוק

כבר לפני מספר חודשים שמתי לב שמשהו לא בסדר עם המחשב הנייד החדש. בעבודה מאומצת וממושכת ולמרות שהמחשב עוצמתי, הוא היה נוהג להתחמם יתר על המידה ולקרוס. החלטתי כבר אז לשלוח אותו לתיקון במסגרת האחריות, אך דחיתי את זה. לא יכולתי לחשוב על ימים שלמים ללא מחשב ומנותק לחלוטין מהרשת. ואז בשבוע אחד גורלי נפלה ההחלטה. הוא יוצא לתיקון. מה שעדיין לא ידעתי שבדיוק באותו שבוע בנוסף לניתוק מהרשת תיפול עלי גם שפעת עצבנית שתשתק אותי ותציב אותי במאוזן ברוב שעות היום.

נחזור רגע אחורה. ההחלטה לשלוח את המחשב נפלה, ולאחר מספר טלפונים הגיע שליח לא חביב במיוחד עם תיק ולקח את המחשב. הרגשתי תהום נפערת, לפתע נוצר חלל ריק על השולחן ואצלי בגוף.  בדיוק כמו שמרשל מקלוהן היטיב לומר, הטכנולוגיה היא הארכה של החושים והגוף, כך גם אני הרגשתי כאילו לקחו לי יד או רגל. לא הצלחתי לחשוב כמו שצריך, איבדתי את החדות, השילו מעלי עטיפה דקה ובלתי ניראת של כוח. מכה גדולה עוד יותר נחתה עלי כשהתקשרתי לברר בשלומו כמו אב דואג עוד באותו יום, ונאמר לי שעדיין לא הגיע למעבדה ויגיע רק ביום למחרת. התיקון עצמו מסתבר עלול לקחת עד 7 ימי עסקים. בום.

לאחר יומיים של ניתוק התחלתי לגלות תסמינים של שפעת. החום טיפס, וכאבי הראש הלכו והתחזקו. לא הצלחתי לעשות כלום והייתי חייב לנוח. עברתי מספר לילות מהגרועים בחיי בהם כל הגוף כאב, חוויתי הזיות שלא היו מביישות את דייל קופר גיבור "טווין פיקס" והתייסרתי מכאבי ראש לא פוסקים. הייתי כל כך מרוכז בכאב וברצון להבריא שכלל לא חשבתי על כך שאני מנותק. לא עניין אותי שאני לא מעדכן בפייסבוק, לא מצייץ על מצבי בטוויטר, לא קורא בלוגים ולא מתעדכן בחדשות. לא עניין אותי כלום. אם רציתי לדבר השתמשתי במכשיר הנייד הישן שלי, כזה שאין בו חיבור לרשת, רק דיבורים. במקביל ראיתי טונות של טלוויזיה, לא הצלחתי לקרוא וישנתי כמו שלא ישנתי בחמש השנים האחרונות.

Twin Peaks – Cooper's Dream

ההרגשה להיות מנותק היא משכרת. הרגשתי שחזרתי כמה שנים אחורה לתקופה חסרת כל אחריות רשתית. אני קורא לזה כך משום שלדעתי כיום אנחנו חשים אחריות רשתית. הצורך הגובר שלי ושל אחרים לעדכן, להתעדכן וליצור תכנים חדשים בכל רגע היא אחריות. עול לא מודע הרובץ על כתפינו. אנחנו בונים לעצמנו פרסונה רשתית, מקפידים להיות חדים בשורות סטאטוס, חושבים על מילים מדויקות להגדרת המצב ויורים. האחריות הזאת היא אותה "עבדות" אם תרצו לפלטפורמות הגדולות של חיינו. אנחנו עובדים אצל צוקרברג ביצירת תוכן, מועסקים על ידי טוויטר בלי תלוש ומביימים שוברי קופות ליוטיוב ללא רווחים. מהאחריות הזאת אנחנו לעולם לא יכולים לברוח גם אם נקבל חופש מחלה מהרופא. אני הצלחתי להרגיש משוחרר מזה, מנותק.

באותה עת, חזרתי לצרוך תקשורת כמו פעם. התמקדתי בטלוויזיה כמדיום קל שלא מצריך חשיבה. אני בדרך כלל שונא לצפות בטלוויזיה יותר משעה, זה עושה לי רע, אך מחוסר ברירה ישבתי ימים שלמים ובהיתי במרקע. מהבוקר המוקדם (ראיתי גם תוכניות בוקר), ועד הלילה התוכניות חוזרות על אותן מנטרות שנקבעו לאותו היום. מראים כלום ועוד מאותו דבר. התנחמתי רק בתוכניות הטבע המצוינות של ערוץ 8 שהצליחו לעניין אותי. מעבר לזה גיליתי טלוויזיה ריקה מתוכן. כולם אומרים אותו דבר ובעצם לא אומרים כלום. הטלוויזיה גוססת, השידור הציבורי מת. אין בהם שום ערך. הצפייה משולה לבריחה מהחיים, ניתוק המוח, אסקפיזם מוחלט וריקנות תהומית.

כעת, המחשב חזר. החליפו בו מספר חלקים ואני מקווה שהוא בריא. אני עדיין מתאושש מהמחלה שנפלה עלי. כמו שהיה לי קשה להיפרד ממנו כך קשה לי לחזור ולהשתמש בו. התחלתי בטעימות קטנות מהרשת, בקרוב אחזור לפעילות מלאה. אם לא ניתקתם את עצמכם לחלוטין בשנים האחרונות אני ממליץ על כך בחום. זאת הרגשה נהדרת של שחרור במיוחד היום בעולם הסלולר המתפתח. אנחנו הופכים לחלק קוהרנטי מהטכנולוגיה ולא שמים לב שמאבדים את עצמנו בדרך.

לסיום, אני חייב לומר מילה רעה וחצי מילה טובה על "מפעיל" – החברה שמספקת שירות למחשבי טושיבה בארץ. המחשב באחריות ולכן הגיע שליח, לקח והביא. בזאת תם השירות הטוב. בכל פעם שהתקשרתי דיברו אלי בצורה מזוויעה כאילו עשיתי להם רע בזה שהמחשב התקלקל. הם אינם מספקים מחשב חלופי, התנהלותם איטית ואדישה. לא כך צריך להיות הדבר כשמדובר במחשב. מצד שני, הם טיפלו בבעיה וכעת עושה רושם שהיא באמת נפתרה, אני מניח שרק ימים יגידו. המחשב הקודם שלי היה גם הוא היה מתוצרת טושיבה, בגלל אמינותו קניתי את הנוכחי. אולי זאת הפעם האחרונה נוכח הפגמים הקטנים אך גם הגדולים במחשב. מאוד מוזר שחלקים במחשב מפסיקים לעבוד לאחר שמונה חודשים בלבד.

הרשת החברתית Logout

מסובך לי

מי שהייתה בעבר הלא רחוק סמל ליציבות וחוזק הפכה בתקופה האחרונה לרכבת הרים מסחררת של ניסיונות וחידושים. פייסבוק מוסיפים, חותכים ומסבכים את הממשק טיפה טיפה פעמיים בשבוע. קבוצות שלמות, פורומים, בלוגים ומעורבים בתחום עוקבים בחוסר אונים ודאגה אחר השינויים היומיומיים ומנסים ללמוד אותם, ללחוץ על כפתורים ולראות מה קורה. כך בשיטת הניסוי והטעיה אנו לומדים את הרשת החברתית מחדש. עבור משתמשים ותיקים וכבדים זה מרגיש כזעזוע, משתמשים רגילים לעיתים כלל לא שמים לב או שיתוודעו לשינוי ברגע שירצו לבצע פעולה שכבר אינה קיימת.

נראה כי פייסבוק מנסה לשפר את חווית הגלישה ברשת החברתית ולהוסיף אפשרויות חדשות, זאת תוך סיבוך הממשק עד כדי גיחוך, למשל זה או זה. לעיתים קרובות בפייסבוק אף עושים חצי עבודה ומאפשרים רק חלק מהאפשרויות הגלומות בו, כמו החידוש האחרון של תיוג דפי אוהדים לתמונות האפשרי רק לדפי מוצרים או חברות. הממשק הפשוט והנוח הפך כעת לממשק מפלצתי עם אפשרויות אין סוף ותיבות הקלקה. אם בעבר השימוש היה נוח, פשוט ונחלת הכלל, כעת כדי להבין מה בדיוק קורה עם כל פוסט יש צורך בספר הוראות עב קרס על כל כפתור. אגב כך, קיימים חידושים שאינם מצליחים, נראה שבמשרדי פייסבוק יורים באפלה ומנסים כפתורים כדי להגיע לנוסחה המנצחת, במרדף אחר כפתור ה – Like  הבא. כמו למשל כפתור ה – Send  שהושק לפני שבועות ספורים אך התקבל באדישות ולא נמצא בשימוש ע"י משתמשים רבים. גם את האפשרות החדשה של FacebookMail אשר כתבתי עליה באחד הפוסטים הראשונים שלי קיבלו המשתמשים ביחס מזלזל וחוסר התלהבות.

בהיסטוריה הלא רחוקה של הרשתות החברתיות בעיית הממשק ידועה. בטוויטר הממשק המורכב מהווה חסם להרבה משתמשים חדשים, למרות שברגע שנרשמים ולומדים את הממשק מבינים שהשד לא נורא וטוויטר אף מצטיינים בממשק נוח ופשוט לשימוש. Myspace היו ידועים לשמצה בזכות הממשק המורכב והיו כאלה שהרחיקו וטענו כי בגלל המורכבות משתמשים רבים נטשו לרשתות חברתיות אחרות על אחת כמה וכמה ברגע שפייסבוק קמה והציע ממשק נוח, ידידותי ואפשרויות חדשות ומורחבות. נראה כי המשתמשים מצביעים בהקלקות עכבר ועוברים לרשתות יותר אינטואיטיביות.

חידושים אלו בממשק האתר תמוהים במיוחד לאור העובדה שאפליקציות הסלולר המתעצבות כיום מתמחות באינטואיטיביות, נוחות לשימוש ומעבירות את המשתמשים לעולם חדש של חווית גלישה נעימה, חלקה, חסרת אפשרויות ופשוטה. כמו כן, שלל החידושים בנוסף לפריצות האבטחה שהתגלו בפייסבוק בשבועות אחרונים מעלים אצלי כמה ספקות. אי אפשר להתווכח עם העובדה שאני אוהב להתלונן, אך אני יותר אוהב לנסות באופן מאוד מאוד מסויג לנחש מה יקרה בעתיד.

נראה כי בשבועות האחרונים פייסבוק עברה את ה – Tipping Point ומכאן ניתן רק לרדת. הרשת החברתית הפופולארית הגיע לרוויה וקרובה מאוד להתחיל לאבד משתמשים. זה יתחיל כמובן במאמצים הראשונים שיעברו ויסחפו אחריהם את המשתמשים. זה לא יקרה בין לילה, אך זה הזמן להניח יסודות ראשונים לרשת חברתית חדשה או לחילופין להעביר את כל העסק לסלולר ולטאבלטים. הפשטות מנצחת, לא סתם אמרו חכמנו Keep It Simple.

החידושים בפייסבוק מכריחים אותי להישאר ער

החידושים בפייסבוק מכריחים אותי להישאר ער