תגית: Google+

פייסבוק היבריס

בשבועות האחרונים פייסבוק כופים על המשתמשים הנאמנים שלה מספר שינויים מאד תמוהים. לפני שאתחיל בסקירה קצרה של השינויים יש מספר נתונים מעניינים שמשכו את עיני וחשוב להפנות אליהם אצבע. על פי מחקר של Palo Alto Networks, מחודש ינואר (נצח במונחי רשת), נראה כי יש עליה מתמדת במספר המשתמשים בפייסבוק בשעות העבודה. על פי הנתונים הנכונים לדצמבר 2011, פי שלושה מכם משתפים, משחקים ומעדכנים פוסטים בשעות העבודה. זה אומר שאם בעבר פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות נחשבו לפנאי, כיום, אין הבדל משמעותי בין שעות הפנאי בבית לבין שעות העבודה. מבחינת מעסיקים זה כאב ראש לא קטן, מבחינתנו זה שיעבוד טוטלי לאורח חיים של יצור תוכן מתמיד. באופן פרדוקסלי מחקר אחר מציג נתונים על כך שאנחנו מודעים לזה ששימוש בפייסבוק בשעות העבודה פוגע בפרודוקטיביות שלנו בעבודה ובכלל, ובכל זאת אנחנו באופן טבעי גולשים באלגנטיות לפייסבוק במהלך היום. מעניין לבדוק האם השימוש בפייסבוק בשעות העבודה בא על חשבון השימוש בשעות הפנאי, בערב, או שמא אין השפעה.

טוק טוק, מי שם?

בתוך כך, פייסבוק בשבועות האחרונים משנים באופן כמעט יום יומי את כללי המשחק. לפני מספר שבועות התבשרנו על כניסתם של פוסטים ממומנים מטעם דפים. מעכשיו מנהלי דפים יוכלו להגיע להרבה יותר משתמשים מפולחים תמורת תשלום. בתור משתמשי פייסבוק אנחנו לא יכולים לדעת מי מהדפים שילם תמורת קידום התוכן שלו. זה לא בהכרח רע וזה לא אומר שזה ישפיע עלינו יותר, בתור משתמשים הסכמנו לקבל תכנים מדף שאנחנו מזדהים איתו, הרי לחצנו Like, ותמיד נמצאת האפשרות להעלים מהניוז פיד עדכונים של דפים או לעזוב אותם, אבל זה מראה על כניסה של מסחור תוכן ושינוי גישה בכל הנוגע לפרסום בפייסבוק. אם התרגלנו לפרסומות בצד ימין של המסך, כעת הפרסומות יופיעו בניוז פיד שלנו ואנחנו בכלל לא נדע שזאת פרסומות. כלומר, יש כאן שינוי מהותי במערכת היחסים שלנו עם דפים שונים ועדכונים.

לא די בזה, השינוי השני והמעצבן שפייסבוק החלו לפני מספר שבועות הוא ספירה שונה של החברים בפרופילים האישיים שלנו. אם בעבר נספרו ברשימת החברים שלנו רק פרופילים פעילים כעת גם פרופילים מוקפאים נכנסו לספירה וכך בוקר אחד מצאו משתמשים שעלה מספר החברים שלהם בפרופיל. המסריח טמון בכך שמשתמשי פייסבוק לא יכולים לעשות כלום בנידון. זה מלכוד. לא ניתן למחוק את הפרופיל הקפוא מרשימת החברים ולא ניתן להקליק עליו, הוא הרי קפוא. הבעיה האמתית מתרחשת אצל פרופילים שנשקו ל 5000 חברים (תקרת החברות של פייסבוק), וכעת מספר החברים שלהם עבר את התקרה והם אינם יכולים להוסיף חברים חדשים או לשלוח בקשות חברות חדשות. בעיה.

התרגיל השלישי והטרי שפייסבוק עשתה לנו מבלי שנדע הוא שינוי בהגדרת חשבון המייל שלנו בפרופיל כדי להטות את המיילים מתיבות המייל הרגילות שלנו אל התיבה שלה. זוכרים שבעבר פייסבוק ביקשו להגדיר לנו תיבת מייל עם הסיומת facebook@? הם הצהירו שזה המייל שבו נעשה שימוש בשנים הקרובות כחלק מהמלחמה החמה מול גוגל. אך נראה כי בקרב המיילים פייסבוק נחלו תבוסה ומשתמשים בתרגילים מלוכלכים ומדהימים של שינוי הגדרות מבלי ליידע אף אחד. אתם מוזמנים לעשות "נא" לפייסבוק ולהחזיר את המייל הקודם שלכם. כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לדף הפרופיל שלכם, לערוך את הפרטים האישיים ולהגדיר את המייל שתרצו.

אתם רק חושבים שאתם יודעים

השינויים, התרגילים והקנייה בלתי מרוסנת של חברות בשוק האינטרנט מעידים על תופעה מוכרת שהולכת ומתחזקת של היבריס מוחלט, התעמרות ושליטה של פייסבוק במשתמשים בה. הארכיטקטורה של הרשת הרגילה אותנו לתחושת עליונות, הכוח בידינו, אנחנו מחליטים מה אנחנו רוצים לראות ויש לנו חופש בחירה. אולם נראה כי פייסבוק מרשה לעצמה יותר ויותר לדחוף את הלשון המחוספסת שלה ולשלוט עלינו בצורה הדומה למשטרים חשוכים, סין סטייל. יחד עם זאת, בתקופה האחרונה יש תחושה של שובע מפייסבוק ומהאפשרויות שהיא מציגה. הטענה המרכזית שאני שומע היא שאנחנו כמשתמשים מכונסים בתוך מעגל חברים קטן שחולק את אותן הדעות ותחומי עניין. זה משעמם, אנחנו מלאים. אני מאד שמח לשמוע טענות כאלה, נראה כי מתחילה להבשיל הקרקע לדבר החדש הבא.

גוגל פלוס מינוס

לארי פייג' כוכב עליון

בימים האחרונים אני שומע יותר ויותר עקיצות של משתמשי Google+ בנוגע לשאלת הקיום של רשת חברתית נוספת ל – Facebook. רבים טוענים, ובצדק, שהרשת החברתית של גוגל אשר הושקה בסוף יולי 2011 אינה צוברת תאוצה, זאת בניגוד לבאז האדיר ולהתעניינות הגוברת בשירות בימיו הראשונים. נכון לראשית 2012, 62 מיליון משתמשים רשומים לשירות ברחבי העולם, לעומת Facebook בה רשומים כ – 800 מיליון גולשים נכון לסוף ספטמבר 2011. נראה שהרעיון מאחורי הרשת החברתית היה לדחוף אצבעות בעיניים של Facebook ולנסות לסחוט דולר או שניים ממכונת הפרסום המשומנת ברשת. כך היא ניראת בכל אופן וזה הרושם שהיא הותירה עליי. הטענה הרשמית של לארי פייג' היא שהרשת החברתית של Google מנצלת את העובדה שמשתמשי Facebook משתפים תכנים עם קבוצה גדולה מידי של אנשים. מאז השקתה Facebook התאימה את עצמה והכניסה אפשרויות שיתוף חדשות. פיצוי על החולשה כפי שנתפסה על ידי פייג'. כלומר, ההבטחה של Google למשתמש כבר לא קיימת, הייחודיות עפה מהחלון.

"קשה להיות צנוע כשאתה עצום כמוני."

 למרות היותי אוהב טכנולוגיה אני לא ממהר להיכנס לזרם. כך גם היה במקרה של Google+. רק לאחר שכנועים רבים מצד גורמים שונים הצטרפתי לרשת החברתית שנראתה לי שנויה במחלוקת מהרגע הראשון. ראשית לא ממש הבנתי לשם מה אני צריך לתחזק עוד פרופיל אישי כשאני כבר בעל פרופיל גאה ופעיל בשתי רשתות חבריות אחרות. Google+ הגיע בדיוק ברגע בו הרגשתי שובע, הייתי מלא בשיתופים ושליטה מלאה על בפרופילים השונים בכל הנוגע לאופי השיתוף, התוכן והמיתוג האישי שלי. שנית, לא ממש הצלחתי להבין מה קורה שם. נראה כי הממשק של Google+ בנוי בצורה מגושמת וקשה להבנה. אמנם העיצוב והגרפיקה יופי. יש עיגולים קטנים מסתובבים וכחולים, ואהו, אבל השימוש ברשת החברתית החדשה לא הייתה חלקה ומלאה במהמורות. משתמשים הוסיפו אותי למעגלים, אני הוספתי אותם וזהו. חור שחור. מעטים המשתמשים שבאמת התחילו לשתף שם תוכן מעניין וגם אם שיתפו הם עשו זאת ב – Facebook כמעט מילה במילה. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי היה כש"אולגה היכרויות" הוסיפו אותי למעגלים שלהם. בכל יום חמישה מפרסמים שונים הוסיפו אותי למעגלים שלהם. לעומת זאת, מעט מאוד אנשים אמיתיים עשו כן. כלומר, אין לרשת כזאת מקום בחיי. המצב הזה שהמפרסמים באים לנגוס לפני המשתמשים האותנטיים מראה על חוסר התעניינות של הגולשים. המפרסמים מצידם רואים שממה, הזדמנות, קופצים לבריכה ואח"כ חושבים איך לשחות.

נראה שהרשת החברתית של Google לא מצליחה לעורר עניין. נולדה מתוך יצר הנקמה בהצלחתה של Facebook וזאת על חשבון המשתמשים. אני לא מתיימר לנבא נפילה או הצלחה, אני רק כותב את דעתי, אך אני אתפלא אם סופה של Google+ יהיה דומה לזה של Google Buzz בדצמבר האחרון. יתרה מזאת, Google סובלת כבר שנים מתדמית גרועה בכל הקשור לפרטיות. ריכוז המידע מחשבונות המייל, הרשת החברתית, המסמכים, החיפוש ושאר האפשרויות שגוגל מציעה מפחיד אותי. אתם יכולים לקרוא לי אדם עם מחשבה מיושנת, מקובע ובעל מקל בתחת, אבל זה פשוט מפחיד אותי. בימים אלה אני מקיים עם עצמי דיון האם לסגור את פרופיל ה – Google+ שלי או להשאיר אותו כאבן שאין לה הופכין אבל עם חותם שלי ברשת. אם יש לכם דעה לכאן או לכאן אשמח לשמוע, השאירו לי תגובה. אני נוטה לסגירה של הפרופיל, מקסימום בעוד כמה שנים אני יאכל את הכובע ואפתח אותו מחדש. כרגע זה נראה לי סתמי.

"זו רק עבודה. דשא גדל, ציפורים עפות, גלים מכים בחוף. אני מכסח אנשים."

* כיתובי התמונות הם ציטוטים מפי קסיוס מרסלוס קליי ג'וניור – מוחמד עלי.