תגית: פייסבוק

הונאה מסקרנת

בחודש האחרון רצה ברשת הונאה חדשה ומסקרנת ומקורה בעמודים רשמיים של חברות ענק המציעות פרסים עצומים תמורת לייקים ושיתופים. ההונאה רצה בפייסבוק ובאינסטגרם בעזרת דפים ופרופילים פיקטיביים של חברות כמו: Delta Airlines, Amazon ו – Apple, ומבקשות ממשתמשים לשתף את המידע המוצג ותמורה לכך עשרת אלפים הראשונים ששיתפו יזכו במתנה. תמריץ זה מביא את הפרופיל או דף הפייסבוק למאות אלפי עוקבים תוך שעות ספורות. Fox News סקרו את ההונאה בצורה שטחית והביאו את תגובות החברות. הבלוג הזה מציג אף הוא את ההונאה ומוסיף עוד חברות תעופה שנפלו קרבן, וגם באתר scam-detector סיפרו לכם עוד פרטים.

SC20130325-134738

הדיווחים על ההונאה במרבית המקרים שטחיים ואינם מנסים להבין את מה שעומד מאחוריה. נדמה כי בעבר נחשפנו להונאות דומות בפייסבוק ואנחנו יודעים פחות או יותר איך להתגונן בפניהם. מה גם, שדיי ברור מה ההונאה מנסה להשיג בפייסבוק. כך למשל, יש כאלה המעוניינים לפרוץ לחשבון הפייסבוק ולהמשיך בהונאה, לגנוב את פרטי כרטיסי האשראי שלכם מחשבון הפייסבוק או סתם להשיג עוד לייק לדף שאתם בכלל לא יודעים את מקורו או השירותים שהוא מציע. בשונה מכך, לא ממש ברור לי מה מנסים להשיג בהונאת אינסטגרם. שיתופי התמונות והלייקים באינסטגרם אינם מספקים שום מידע חוץ מאשר הכינוי או מספר העוקבים שיש לכל פרופיל. כלומר, אין מערכת הודעות שניתן לשלוח הודעה במקרה של זכייה פיקטיבית, אין מספרי כרטיסי אשראי שאפשר לעשות בהם שימוש ואין כל מידע אחר ואישי שיכול לגרום למבוכה או סבל של המשתמשים. במילים אחרות, איך מי שנפל ושיתף את הפרופיל של Amazon אמור לקבל הודעה על הזכייה הנכספת?, נקודה זאת מובילה אותי למחשבה שההונאה מכוונת בעיקר לחברות הענק, המוניטין שלהן נפגע כתוצאה מהבטחה של פרסים לקהל הלקוחות ומבוכה וירטואלית עצומה לאור החדירה של הוגי ההונאה לקשר שלהם עם לקוחות. אפשרות נוספת שעולה היא שחשבונות האינסטגרם והפייסבוק של מרבית המשתמשים מחוברים ולכן קיימות פרצות אבטחה שמנוצלות לעקיפה של מנגנון ההגנה הפייסבוקי ומקשרת את הוגי ההונאה לחשבונות הפייסבוק שלכם.

אתם רוצים להתגונן מכאלה הונאות, אל תתפתו להבטחות שווא למתנות עצומות – Delta Airlines הבטיחו פרס בצורת 10,000 כרטיסי טיסה ו – Apple הבטיחו 3500 מחשבי MacBook. אל תשתפו תוכן שאינכם יודעים מהו מקורו ושנו את הססמאות שלכם לעתים קרובות, זה בריא. אם אתם ממש רוצים להיות בטוחים, הסירו את הקישור בין אינסטגרם לפייסבוק, חיסמו את פרופיל האינסטגרם וסווגו את התמונות כפרטיות. מתנה.

פייסבוק היבריס

בשבועות האחרונים פייסבוק כופים על המשתמשים הנאמנים שלה מספר שינויים מאד תמוהים. לפני שאתחיל בסקירה קצרה של השינויים יש מספר נתונים מעניינים שמשכו את עיני וחשוב להפנות אליהם אצבע. על פי מחקר של Palo Alto Networks, מחודש ינואר (נצח במונחי רשת), נראה כי יש עליה מתמדת במספר המשתמשים בפייסבוק בשעות העבודה. על פי הנתונים הנכונים לדצמבר 2011, פי שלושה מכם משתפים, משחקים ומעדכנים פוסטים בשעות העבודה. זה אומר שאם בעבר פייסבוק ושאר הרשתות החברתיות נחשבו לפנאי, כיום, אין הבדל משמעותי בין שעות הפנאי בבית לבין שעות העבודה. מבחינת מעסיקים זה כאב ראש לא קטן, מבחינתנו זה שיעבוד טוטלי לאורח חיים של יצור תוכן מתמיד. באופן פרדוקסלי מחקר אחר מציג נתונים על כך שאנחנו מודעים לזה ששימוש בפייסבוק בשעות העבודה פוגע בפרודוקטיביות שלנו בעבודה ובכלל, ובכל זאת אנחנו באופן טבעי גולשים באלגנטיות לפייסבוק במהלך היום. מעניין לבדוק האם השימוש בפייסבוק בשעות העבודה בא על חשבון השימוש בשעות הפנאי, בערב, או שמא אין השפעה.

טוק טוק, מי שם?

בתוך כך, פייסבוק בשבועות האחרונים משנים באופן כמעט יום יומי את כללי המשחק. לפני מספר שבועות התבשרנו על כניסתם של פוסטים ממומנים מטעם דפים. מעכשיו מנהלי דפים יוכלו להגיע להרבה יותר משתמשים מפולחים תמורת תשלום. בתור משתמשי פייסבוק אנחנו לא יכולים לדעת מי מהדפים שילם תמורת קידום התוכן שלו. זה לא בהכרח רע וזה לא אומר שזה ישפיע עלינו יותר, בתור משתמשים הסכמנו לקבל תכנים מדף שאנחנו מזדהים איתו, הרי לחצנו Like, ותמיד נמצאת האפשרות להעלים מהניוז פיד עדכונים של דפים או לעזוב אותם, אבל זה מראה על כניסה של מסחור תוכן ושינוי גישה בכל הנוגע לפרסום בפייסבוק. אם התרגלנו לפרסומות בצד ימין של המסך, כעת הפרסומות יופיעו בניוז פיד שלנו ואנחנו בכלל לא נדע שזאת פרסומות. כלומר, יש כאן שינוי מהותי במערכת היחסים שלנו עם דפים שונים ועדכונים.

לא די בזה, השינוי השני והמעצבן שפייסבוק החלו לפני מספר שבועות הוא ספירה שונה של החברים בפרופילים האישיים שלנו. אם בעבר נספרו ברשימת החברים שלנו רק פרופילים פעילים כעת גם פרופילים מוקפאים נכנסו לספירה וכך בוקר אחד מצאו משתמשים שעלה מספר החברים שלהם בפרופיל. המסריח טמון בכך שמשתמשי פייסבוק לא יכולים לעשות כלום בנידון. זה מלכוד. לא ניתן למחוק את הפרופיל הקפוא מרשימת החברים ולא ניתן להקליק עליו, הוא הרי קפוא. הבעיה האמתית מתרחשת אצל פרופילים שנשקו ל 5000 חברים (תקרת החברות של פייסבוק), וכעת מספר החברים שלהם עבר את התקרה והם אינם יכולים להוסיף חברים חדשים או לשלוח בקשות חברות חדשות. בעיה.

התרגיל השלישי והטרי שפייסבוק עשתה לנו מבלי שנדע הוא שינוי בהגדרת חשבון המייל שלנו בפרופיל כדי להטות את המיילים מתיבות המייל הרגילות שלנו אל התיבה שלה. זוכרים שבעבר פייסבוק ביקשו להגדיר לנו תיבת מייל עם הסיומת facebook@? הם הצהירו שזה המייל שבו נעשה שימוש בשנים הקרובות כחלק מהמלחמה החמה מול גוגל. אך נראה כי בקרב המיילים פייסבוק נחלו תבוסה ומשתמשים בתרגילים מלוכלכים ומדהימים של שינוי הגדרות מבלי ליידע אף אחד. אתם מוזמנים לעשות "נא" לפייסבוק ולהחזיר את המייל הקודם שלכם. כל שעליכם לעשות הוא להיכנס לדף הפרופיל שלכם, לערוך את הפרטים האישיים ולהגדיר את המייל שתרצו.

אתם רק חושבים שאתם יודעים

השינויים, התרגילים והקנייה בלתי מרוסנת של חברות בשוק האינטרנט מעידים על תופעה מוכרת שהולכת ומתחזקת של היבריס מוחלט, התעמרות ושליטה של פייסבוק במשתמשים בה. הארכיטקטורה של הרשת הרגילה אותנו לתחושת עליונות, הכוח בידינו, אנחנו מחליטים מה אנחנו רוצים לראות ויש לנו חופש בחירה. אולם נראה כי פייסבוק מרשה לעצמה יותר ויותר לדחוף את הלשון המחוספסת שלה ולשלוט עלינו בצורה הדומה למשטרים חשוכים, סין סטייל. יחד עם זאת, בתקופה האחרונה יש תחושה של שובע מפייסבוק ומהאפשרויות שהיא מציגה. הטענה המרכזית שאני שומע היא שאנחנו כמשתמשים מכונסים בתוך מעגל חברים קטן שחולק את אותן הדעות ותחומי עניין. זה משעמם, אנחנו מלאים. אני מאד שמח לשמוע טענות כאלה, נראה כי מתחילה להבשיל הקרקע לדבר החדש הבא.

גוגל פלוס מינוס

לארי פייג' כוכב עליון

בימים האחרונים אני שומע יותר ויותר עקיצות של משתמשי Google+ בנוגע לשאלת הקיום של רשת חברתית נוספת ל – Facebook. רבים טוענים, ובצדק, שהרשת החברתית של גוגל אשר הושקה בסוף יולי 2011 אינה צוברת תאוצה, זאת בניגוד לבאז האדיר ולהתעניינות הגוברת בשירות בימיו הראשונים. נכון לראשית 2012, 62 מיליון משתמשים רשומים לשירות ברחבי העולם, לעומת Facebook בה רשומים כ – 800 מיליון גולשים נכון לסוף ספטמבר 2011. נראה שהרעיון מאחורי הרשת החברתית היה לדחוף אצבעות בעיניים של Facebook ולנסות לסחוט דולר או שניים ממכונת הפרסום המשומנת ברשת. כך היא ניראת בכל אופן וזה הרושם שהיא הותירה עליי. הטענה הרשמית של לארי פייג' היא שהרשת החברתית של Google מנצלת את העובדה שמשתמשי Facebook משתפים תכנים עם קבוצה גדולה מידי של אנשים. מאז השקתה Facebook התאימה את עצמה והכניסה אפשרויות שיתוף חדשות. פיצוי על החולשה כפי שנתפסה על ידי פייג'. כלומר, ההבטחה של Google למשתמש כבר לא קיימת, הייחודיות עפה מהחלון.

"קשה להיות צנוע כשאתה עצום כמוני."

 למרות היותי אוהב טכנולוגיה אני לא ממהר להיכנס לזרם. כך גם היה במקרה של Google+. רק לאחר שכנועים רבים מצד גורמים שונים הצטרפתי לרשת החברתית שנראתה לי שנויה במחלוקת מהרגע הראשון. ראשית לא ממש הבנתי לשם מה אני צריך לתחזק עוד פרופיל אישי כשאני כבר בעל פרופיל גאה ופעיל בשתי רשתות חבריות אחרות. Google+ הגיע בדיוק ברגע בו הרגשתי שובע, הייתי מלא בשיתופים ושליטה מלאה על בפרופילים השונים בכל הנוגע לאופי השיתוף, התוכן והמיתוג האישי שלי. שנית, לא ממש הצלחתי להבין מה קורה שם. נראה כי הממשק של Google+ בנוי בצורה מגושמת וקשה להבנה. אמנם העיצוב והגרפיקה יופי. יש עיגולים קטנים מסתובבים וכחולים, ואהו, אבל השימוש ברשת החברתית החדשה לא הייתה חלקה ומלאה במהמורות. משתמשים הוסיפו אותי למעגלים, אני הוספתי אותם וזהו. חור שחור. מעטים המשתמשים שבאמת התחילו לשתף שם תוכן מעניין וגם אם שיתפו הם עשו זאת ב – Facebook כמעט מילה במילה. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי היה כש"אולגה היכרויות" הוסיפו אותי למעגלים שלהם. בכל יום חמישה מפרסמים שונים הוסיפו אותי למעגלים שלהם. לעומת זאת, מעט מאוד אנשים אמיתיים עשו כן. כלומר, אין לרשת כזאת מקום בחיי. המצב הזה שהמפרסמים באים לנגוס לפני המשתמשים האותנטיים מראה על חוסר התעניינות של הגולשים. המפרסמים מצידם רואים שממה, הזדמנות, קופצים לבריכה ואח"כ חושבים איך לשחות.

נראה שהרשת החברתית של Google לא מצליחה לעורר עניין. נולדה מתוך יצר הנקמה בהצלחתה של Facebook וזאת על חשבון המשתמשים. אני לא מתיימר לנבא נפילה או הצלחה, אני רק כותב את דעתי, אך אני אתפלא אם סופה של Google+ יהיה דומה לזה של Google Buzz בדצמבר האחרון. יתרה מזאת, Google סובלת כבר שנים מתדמית גרועה בכל הקשור לפרטיות. ריכוז המידע מחשבונות המייל, הרשת החברתית, המסמכים, החיפוש ושאר האפשרויות שגוגל מציעה מפחיד אותי. אתם יכולים לקרוא לי אדם עם מחשבה מיושנת, מקובע ובעל מקל בתחת, אבל זה פשוט מפחיד אותי. בימים אלה אני מקיים עם עצמי דיון האם לסגור את פרופיל ה – Google+ שלי או להשאיר אותו כאבן שאין לה הופכין אבל עם חותם שלי ברשת. אם יש לכם דעה לכאן או לכאן אשמח לשמוע, השאירו לי תגובה. אני נוטה לסגירה של הפרופיל, מקסימום בעוד כמה שנים אני יאכל את הכובע ואפתח אותו מחדש. כרגע זה נראה לי סתמי.

"זו רק עבודה. דשא גדל, ציפורים עפות, גלים מכים בחוף. אני מכסח אנשים."

* כיתובי התמונות הם ציטוטים מפי קסיוס מרסלוס קליי ג'וניור – מוחמד עלי.

ניתוק

כבר לפני מספר חודשים שמתי לב שמשהו לא בסדר עם המחשב הנייד החדש. בעבודה מאומצת וממושכת ולמרות שהמחשב עוצמתי, הוא היה נוהג להתחמם יתר על המידה ולקרוס. החלטתי כבר אז לשלוח אותו לתיקון במסגרת האחריות, אך דחיתי את זה. לא יכולתי לחשוב על ימים שלמים ללא מחשב ומנותק לחלוטין מהרשת. ואז בשבוע אחד גורלי נפלה ההחלטה. הוא יוצא לתיקון. מה שעדיין לא ידעתי שבדיוק באותו שבוע בנוסף לניתוק מהרשת תיפול עלי גם שפעת עצבנית שתשתק אותי ותציב אותי במאוזן ברוב שעות היום.

נחזור רגע אחורה. ההחלטה לשלוח את המחשב נפלה, ולאחר מספר טלפונים הגיע שליח לא חביב במיוחד עם תיק ולקח את המחשב. הרגשתי תהום נפערת, לפתע נוצר חלל ריק על השולחן ואצלי בגוף.  בדיוק כמו שמרשל מקלוהן היטיב לומר, הטכנולוגיה היא הארכה של החושים והגוף, כך גם אני הרגשתי כאילו לקחו לי יד או רגל. לא הצלחתי לחשוב כמו שצריך, איבדתי את החדות, השילו מעלי עטיפה דקה ובלתי ניראת של כוח. מכה גדולה עוד יותר נחתה עלי כשהתקשרתי לברר בשלומו כמו אב דואג עוד באותו יום, ונאמר לי שעדיין לא הגיע למעבדה ויגיע רק ביום למחרת. התיקון עצמו מסתבר עלול לקחת עד 7 ימי עסקים. בום.

לאחר יומיים של ניתוק התחלתי לגלות תסמינים של שפעת. החום טיפס, וכאבי הראש הלכו והתחזקו. לא הצלחתי לעשות כלום והייתי חייב לנוח. עברתי מספר לילות מהגרועים בחיי בהם כל הגוף כאב, חוויתי הזיות שלא היו מביישות את דייל קופר גיבור "טווין פיקס" והתייסרתי מכאבי ראש לא פוסקים. הייתי כל כך מרוכז בכאב וברצון להבריא שכלל לא חשבתי על כך שאני מנותק. לא עניין אותי שאני לא מעדכן בפייסבוק, לא מצייץ על מצבי בטוויטר, לא קורא בלוגים ולא מתעדכן בחדשות. לא עניין אותי כלום. אם רציתי לדבר השתמשתי במכשיר הנייד הישן שלי, כזה שאין בו חיבור לרשת, רק דיבורים. במקביל ראיתי טונות של טלוויזיה, לא הצלחתי לקרוא וישנתי כמו שלא ישנתי בחמש השנים האחרונות.

Twin Peaks – Cooper's Dream

ההרגשה להיות מנותק היא משכרת. הרגשתי שחזרתי כמה שנים אחורה לתקופה חסרת כל אחריות רשתית. אני קורא לזה כך משום שלדעתי כיום אנחנו חשים אחריות רשתית. הצורך הגובר שלי ושל אחרים לעדכן, להתעדכן וליצור תכנים חדשים בכל רגע היא אחריות. עול לא מודע הרובץ על כתפינו. אנחנו בונים לעצמנו פרסונה רשתית, מקפידים להיות חדים בשורות סטאטוס, חושבים על מילים מדויקות להגדרת המצב ויורים. האחריות הזאת היא אותה "עבדות" אם תרצו לפלטפורמות הגדולות של חיינו. אנחנו עובדים אצל צוקרברג ביצירת תוכן, מועסקים על ידי טוויטר בלי תלוש ומביימים שוברי קופות ליוטיוב ללא רווחים. מהאחריות הזאת אנחנו לעולם לא יכולים לברוח גם אם נקבל חופש מחלה מהרופא. אני הצלחתי להרגיש משוחרר מזה, מנותק.

באותה עת, חזרתי לצרוך תקשורת כמו פעם. התמקדתי בטלוויזיה כמדיום קל שלא מצריך חשיבה. אני בדרך כלל שונא לצפות בטלוויזיה יותר משעה, זה עושה לי רע, אך מחוסר ברירה ישבתי ימים שלמים ובהיתי במרקע. מהבוקר המוקדם (ראיתי גם תוכניות בוקר), ועד הלילה התוכניות חוזרות על אותן מנטרות שנקבעו לאותו היום. מראים כלום ועוד מאותו דבר. התנחמתי רק בתוכניות הטבע המצוינות של ערוץ 8 שהצליחו לעניין אותי. מעבר לזה גיליתי טלוויזיה ריקה מתוכן. כולם אומרים אותו דבר ובעצם לא אומרים כלום. הטלוויזיה גוססת, השידור הציבורי מת. אין בהם שום ערך. הצפייה משולה לבריחה מהחיים, ניתוק המוח, אסקפיזם מוחלט וריקנות תהומית.

כעת, המחשב חזר. החליפו בו מספר חלקים ואני מקווה שהוא בריא. אני עדיין מתאושש מהמחלה שנפלה עלי. כמו שהיה לי קשה להיפרד ממנו כך קשה לי לחזור ולהשתמש בו. התחלתי בטעימות קטנות מהרשת, בקרוב אחזור לפעילות מלאה. אם לא ניתקתם את עצמכם לחלוטין בשנים האחרונות אני ממליץ על כך בחום. זאת הרגשה נהדרת של שחרור במיוחד היום בעולם הסלולר המתפתח. אנחנו הופכים לחלק קוהרנטי מהטכנולוגיה ולא שמים לב שמאבדים את עצמנו בדרך.

לסיום, אני חייב לומר מילה רעה וחצי מילה טובה על "מפעיל" – החברה שמספקת שירות למחשבי טושיבה בארץ. המחשב באחריות ולכן הגיע שליח, לקח והביא. בזאת תם השירות הטוב. בכל פעם שהתקשרתי דיברו אלי בצורה מזוויעה כאילו עשיתי להם רע בזה שהמחשב התקלקל. הם אינם מספקים מחשב חלופי, התנהלותם איטית ואדישה. לא כך צריך להיות הדבר כשמדובר במחשב. מצד שני, הם טיפלו בבעיה וכעת עושה רושם שהיא באמת נפתרה, אני מניח שרק ימים יגידו. המחשב הקודם שלי היה גם הוא היה מתוצרת טושיבה, בגלל אמינותו קניתי את הנוכחי. אולי זאת הפעם האחרונה נוכח הפגמים הקטנים אך גם הגדולים במחשב. מאוד מוזר שחלקים במחשב מפסיקים לעבוד לאחר שמונה חודשים בלבד.