תגית: עוולות חברתיות

על הסלולר ובנק לאומי

שבועיים עברו מאז שפרסמתי כאן פוסט בנושא הפחד הגדול שלי מחברות הסלולר ויותר מכך, השפה המורכבת בה הם משתמשים כדי להטעות לקוחות, הופתעתי היום לקרוא על הוראות חדשות המתחילות ב – 13/9/2011 בדבר שינוי חוזה ההתקשרות עמן. בתוך ההוראות החדשות של משרד התקשורת ישנן 16 תקתנות חדשות שככל הנראה יקלו במקצת על לקוחות הסלולר אך לדעתי לא יהיו משמעותיות וחברות הסלולר ימצאו דרכים עוקפות, כמו שהיה עד כה. ייתכן ואני טועה ועוולות המתבצעות על ידן באופן יומיומי והשירות הגרוע שהן מספקות יפסק ביום מן הימים. חשוב לי לציין שבכל יום שעובר אני רואה סטטוס של אחד מחברי במגוון הרשתות החברתיות שאני מחובר אליהן, בדבר פעילות לא תקינה של חברה כזאת או אחרת. חייבים לעשות עם זה משהו, זה פשוט לא מובן לי איך כל כך הרבה אנשים סובלים מנחת זרועם ואף אחד לא רוצה מספיק לשנות.

על התקנות החדשות של משרד התקשורת בנוגע לחברות הסלולר
מהיום בחברות הסלולר: חוזה קצר ושקוף ללקוחות
/ גלובס
מהיום: החוזה הסלולרי יהיה פשוט יותר / Ynet
משרד התקשורת – הודעה לעיתונות

מעניין לעניין אך באותו עניין, אתמול להפתעתי גיליתי שבנק לאומי חייב אותי ב – 5.5 ש"ח על "עמלת פקיד" להגדרתם.

5.50 שקלים חדשים ואני עוד המתנתי בתור

העמלה נגבתה כנגד פעולת משיכת כסף מפקיד בבנק ולצורך תשלום מקדמת שכר הלימוד במכללה. גם במקרה זה אני לא מצליח להבין מדוע כלקוח אני צריך לשלם על פעולה בסיסית לחלוטין כמו משיכת כסף מפקיד. הרי מדובר בפעולה שכל אחד עושה ודווקא בתמורה לפעולה מאוד בסיסית הבנק לוקח כ"כ הרבה כסף. זה מרתיח אותי שחברות שולחות את ידן הארוכה ומפשפשות לי בארנק, לוקחות ככה וככה כסף ואם ידך אינה על הדופק יש סיכוי שתגלה את זה בעוד מספר חודשים. אולי צריך להנהיג שורה של תקנות המחייבות בנקים להודיע על כל פעולת משיכה של עמלה מהחשבון. בכל אופן זה מעצבן אותי.

לאחר שחזרתי מהבנק והייתי מעוצבן כתבתי לבנק לאומי בטוויטר

תשובתו המרגיזה בשני חלקים של נציג השירות שלהם שהגיע היום

קודם כל שאפו. רוב החברות היום מבינות שהן צריכות להשיב ברשת ללקוחות ושמחתי על התשובה. שנית, התעצבנתי. ראו איזה פלא, בנק לאומי הוא הזול מבין הבנקים בעמלת פקיד. תענוג, זכיתי. מסתדבר שעל פעולה כל כך פשוטה כל הבנקים גובים עמלה מטופשת. המשך תגובתו עיצבנה אותי עוד יותר, כי הרי אי אפשר למשוך כסף בערוצי הדיגיטל ואי אפשר למשוך סכומים גדולים דרך הכספומט, גם לא דרך האורגניסט שיושב ליד הבנק ואפילו לא דרך השירות הטלפוני שלהם. כך אנחנו מוצאים עצמנו שבויים בידי הבנק, דוחקים אותנו לפינה ואומרים לנו: "בואו תמשכו כסף, אנחנו כבר נכניס לכם טוב טוב בדלת האחורית". תענוג גדול לעשות איתכם עסקים בנק לאומי.

אני מתייחס לזה ברצינות. כנראה שלא תוכל לתת לי כלים לחסכון אדון נציג שירות. אני יודע בדיוק חיסכון מהו. מבחינתי, דין פרוטה כדין מאה. במשך שנה עמלות אלה מצטברות לסכומים של עשרות אם לא מאות שקלים. כך המכונה המשומנת הזאת מרוויחה מיליוני שקלים על גבינו, הלקוחות, שרק רוצים למשוך כסף כדי לשלם את אותו הכסף לדברים אחרים. לא יודע מה איתכם, אני הולך לחפש לעצמי בנק חדש, להתווכח עד שיפתור אותי מעמלות מטופשות. לא מוכן לשלם על דברים לא הגיוניים. ככה אני. לכם אני מציע את אותו דבר. אל תהיו חברים של בנק לאומי ושל בנקים אחרים, הם עושים איתנו עסקים. כדאי שגם אנחנו נתחיל לעשות איתם.

היא מחפשת בנק חדש

* בפוסט נעשה שימוש בציניות ועצבים למרות שנכתב ברכות.
** רכות יחסית ובנתיים.
*** מס שפתיים עלול לגבות עמלה על קריאת הפוסט עד סופו. ראו הוזהרתם.
**** ט.ל.ח

מי מפחד מחברות סלולר ?

בזמן האחרון מכשיר הנוקיה הנייד, הישן והלא סמארטפון שלי התחיל לעשות בעיות והסוללה שלו התנפחה. לכן, אזרתי אומץ ונכנסתי למרכז שירות ומכירה של סלקום במטרה לחתור תחת אורנג' ולהפוך ללקוח נאמן. לאחר המתנה של כעשרים דקות נשברתי וברחתי משם משאיר מאחור את המספר שהבחורה בכניסה הנפיקה מהמחשב המתוחכם שלה, ונושם לרווחה. בשבילי מרכז שירות ומכירה זה גיהינום צרכני כפי שהיטיב להגדיר ד"ר יובל דרור בנושא אחר לחלוטין אבל דומה באופיו.

הסיפור מתחיל לפני 6 שנים כשרכשתי את המכשיר הנוקיה הנאמן שלי. מאז ועד הימים האחרונים אנחנו חיים באידיליה מופלאה בין מכשיר לאדם. בשנה האחרונה הרגשתי שאני צריך פס רחב. מדגדג לי להתקדם לסמארטפון אופנתי עם פונקציות, אפליקציות ועוד דברים שנגמרים ב-יות. מאותו רגע אני מנסה להחליף מכשיר ומקיים שיחות חודשיות על בסיס קבוע עם נציגים של שלושת חברות הסלולר הגדולות, אך לעולם לא מצליח להשתכנע ולקנות את המוצר. זה לא שאני עד כדי כך נוסטלגי ולא מוכן להתנתק מהנוקיה הישן, זאת העובדה שאני מרגיש תמיד מרומה על ידי נציג שירות זב חוטם שממלא אחר הוראות החברה ונאמן לה עד אין קץ. אותה חברה שבעוד שנה תפטר אותו ותזרוק אותו לחפש עבודה.

כבר בכניסה למרכז השירות והמכירה של סלקום ומיד הרגשתי מרומה. את החנות גדשו עשרות אנשים, ומאחורי הדלפקים מעט נציגים עם מבט ערמומי בעיניים. מבט שאומר "הנה אני הולך לתפור אותך בחוזה כ"כ חזק שאתה בעוד חודש תתפוס את הראש ותצטרך לעבוד בחמש עבודות כדי לעבור לחברה אחרת". הרגשתי חוסר אונים והתפלאתי על עשרות האנשים שעומדים בחנות. תהיתי מה עושים אותם אנשים? אין להם עבודה שהם נמצאים כאן כ"כ הרבה זמן להחליף מכשירים? מאיפה יש להם את הסבלנות לשוחח על מבצעים, החזרים וחבילות. ובכלל, למה זה צריך להיות כל כך מסובך?

למה זה צריך להיות כל כך מסובך?

אני חושד שהחשש שלי נובע מהתסבוכת הנוראית שלקוחות עוברים. אותה תסבוכת שגורמת לחברות הסלולר לעשוק אותנו. החברות מוכרות לנו מוצרים במאות שקלים לחודש ללא כל סיבה ובלי הסבר פשוט והגיוני על המוצר או השירות. הריטואל הוא קבוע, נציג המכירות מבלבל חצי שעה את השכל ולא אומר כלום. החזרים על החזרים, חבילות מנופחות של שיחות שאף אחד לא ממש צריך, חבילות נוספות על גלישה, חיוב אלחוטי, גלישת גלים, ניטור אנטנה וחיבור חוטים. לאחר כל ההרצאה המייגעת אני לא מתפלא שרוב הלקוחות אומרים כן וחותמים על חוזה דרקוני שמצריך שמונה עורכי דין ורופא כדי להבין. מדוע אי אפשר לקבל הסבר קצר ותמציתי? ומה זה אומר בשורה התחתונה? כמה אני בתור לקוח משלם לכם?.

חברות הסלולר משטות בנו, גורמות לנו להוציא יותר מידי כסף על שירותים שעלותם היא אפסית, חוץ מהמכשיר כמובן. אם אין לך מחשבון כיס בדיוק באותו הרגע אין סיכוי לדעת כמה תשלם בסוף החודש. החלופות לא יותר פשוטות. צריך לבקש מחבר של אחות של הבעל של השכנה שנוסע להונג – קונג להביא את המכשיר המבוקש וללכת למרכז השירות והמכירה. אז שוב מתחילה מסכת חוזים וכספים שמועברים מיד ליד, ואין ביטוח.

גיהינום צרכני, כך אני קורא לשלושת חברות הסלולר השנואות עלי – אורנג', סלקום ופלאפון. חברות שאין לי שום רצון להתקרב אליהן, חברות שמקשות כל כך על אנשים כמוני וכמוכם. אנשים שבסך הכול צריכים הסבר פשוט, שורה תחתונה, שירות מהיר ואיכותי, יחס ומחיר הוגן. הם תמיד יוצאים נשכרים. אנחנו, הלקוחות, תמיד יוצאים עם חור בכיס ובנפש.

דוגמה קטנה לסיוט בלהות שלקוחות עוברים בחברת אורנג'. רוצים גם?

גם אתם יכולים;;כולם יכולים

הבוקר התקיים שיעור בקורס החביב עלי במיוחד שעוסק באינטרנט ועיתונות, עם המרצה המוערך, לפחות מבחינתי – אודי הירש. כבר בדקות הראשונות, כשנכנסתי לחלל ההרצאה חשתי שהיום אצא על שכרי ותובנות חדשות יהדהדו בחלל החדר. המרצה מיד התחיל עם משחק קצר בו ביקש מהסטודנטים הנוכחים לרשום רשימה קצרה של דרכים שבהן אנו יוצרים תוכן באינטרנט. אני בתור חובב משחקי אסוציאציות ושליפות מהמותן מיד הוצאתי דף ועט והתחלתי לכתוב רשימה  הגיונית ובאורך סביר של יצירות.

הנה רשימת הדברים שאני יוצר

תחילה היו כאלה שלא הבינו את השאלה, חלקם ענו "אני רושם סטטוס בפייסבוק" ו"טוקבקים". המצב התברר כנוראי כשרק לי ולעוד בחור יהיר אחד יש חשבון טוויטר וסטודנט בודד שעובד בתחום התקשורת ציין שהוא עורך כתבות באתר מפורסם.

מיד אח"כ המרצה ביקש לרשום ליד סוגי התכנים עוולות חברתיות או פולטיות שאנו חושבים שיש לתקן. להגדרתו "משהו גדול ממכם". להבנתי היה מדובר בעוולות שאני מאמין שיש לתקן במדינה ולכן, שוב התחלתי לרשום את כל מה שמיד עלה בראשי. דברים שדורשים התייחסות וטיפול מידי מצד השלטון.

עוולות חברתיות ופוליטיות שיש לתקן

לאחר דקות ספורות המרצה פנה אל הסטודנטים באופן אקראי ושאל מה כתבו. מיד נשמעה צעקה "משה קצב", נפלא. "הורדת מחירי שכר הדירה בתל אביב" נשמע מפי בחורה עם שיער זהוב ובחור שחום טען בתוקף שהתאגדות עובדים זה הנושא המועדף עליו. "הוזלת מחירי הנסיעות בתחבורה ציבורית" זעק בחור עם פוני ומחשב נייד, "הורדת מחירי מוצרי הצריכה" נשמע מפינת החדר ואף שמו של גלעד שליט עלה באויר. מדהים.

בשלב זה המרצה טען בתוקף "נראה שיש הרבה נושאים שמפריעים לכם, אבל מה אתם עושים איתם בדיוק?" סטודנט ממושקף טען שהוא הצטרף לקבוצה והקליק "לייק", אחר ציין שחתם על עצומה להוזלת מחירי כרטיסי משחקי המונדיאל. בהחלט עילה לתביעה.

המרצה התחיל דווקא בשאלות אלה כדי להבהיר לנו שאנו כסטודנטים מחזיקים בדעות מסויימות על עוולות חברתיות אך למרות היצע פלטפורמות האינטרנט המוצעות לנו כיום בחינם, אנחנו לא פועלים ולא מייצרים תכנים כדי לבטא את דעתנו או מנסים לגרום לשינוי או לפחות סתם מנסים לגרום. בימים אלו שבו כולנו מאוד טרודים בשאלה "מדוע מחאה חברתית לא יוצאת מתחומי הרשת?" ניתן להבין שמחאה חברתית ואפילו ביטוי אישי אפילו לא נראה לרוב ברחבי הרשת ,אז איך תצא?!

אני הנהתי כאות הזדהות והסכמתי עם דעתו. פלטפורמות הרשת המצויות כיום בשפע הן ייחודיות ולא היו פה בעבר. אם זו האפשרות לכתוב בלוג, לכתוב תגובות, לנסח סטטוסים חכמים או ציוצים מעוררי השראה כל אלו לא היו פה לפני שנים וצימצמו את מרחב השתתפות האזרחים בתקשורת. כעת שהן פה אנחנו עדיין לא עושים איתן כלום. נראה כי רוב הסטודנטים לתקשורת לא מנצלים את יכולתם להתבטא. מצב לא נתפס שבו אנשים משכילים שבעתיד יתברגו בתפקידים שונים בתעשיית התקשורת שותקים. מרבית הסטודנטים הם קורבנות התקשורת המסורתית אשר מייצרת עוד מאותו דבר. מייצרת עוד אנשי תקשורת לעתיד מאותו דבר. אנשים שותקים, לא פעילים, לא חוקרים, שהאח הגדול מעניין אותם יותר מבעיית השוויון והצדק בין אנשים, וכל רצונם הוא לעבוד במשרד פרסום. מעניין איך תראה התקשורת שלנו בעוד כמה שנים.

אך יותר מכך התבלבלתי מהמחשבה שהנושאים הקשים שיש לטפל בהם  לפי דעת רוב הסטודנטים, אותן עוולות חברתיות, מצויות דווקא בעולמם הצר והמצומצם. מה קרה לשיוויון הטוב והישן?. נסיון להשיג שיוויון בין גברים לנשים, בין יהודים לערבים ובכלל בין  בני אדם, הרבה יותר חשוב לדעתי מהורדת שכר הדירה בתל אביב. צדק וביטחון כלפי פנים או כלפי חוץ זה נושא הרבה יותר מהותי מהוזלת תעריפי הנסיעה בתחבורה ציבורית וכמובן נסיון לטפל בבעיית העוני שחלק מהסטודנטים נגעו בה בצורות עקיפות אך לא במיישרין. השחיתות היא תופעה ונורמה ככל הנראה כי אף סטודנט לא העז לצאת כנגד מלביני הכספים ומעלימי המס.

השיעור היום גרם לי להבין שחובתי להביע את דעתי במגוון פורמטים. ליצור תכנים לפי השקפת עולמי. זה לא ממש משנה על מה אכתוב או האם אעסוק בנושאים חברתיים, פוליטיים או תרבותיים. עצם קריאת המילים אולי תיגע באנשים, שיעבירו את המסר לעוד אנשים או שלפחות הם עצמם יקבלו זוית ראיה אחרת ושונה על דעתו של אדם אחר. הרי ההיררכי ששררה פה בעבר בה אמצעי התקשורת מאכילים אותנו במידע כבר לא פה. כעת גם אני יכול, גם אתם יכולים, כל אחד יכול.