ארכיון חודשי: ינואר 2012

המחוג הקטן 009

Lykke Li

המחוג הקטן שודרה השבוע בשבת סוערת וגשומה. מי שמכיר אותי היטב יודע שאני סובל בחורף. אני לא אוהב קור, אני לא אוהב שגשום ואפור. התפאורה הזאת מכניסה אותי למצב רוח עגמומי ומלא באדישות. למרות זאת, בתכנית האחרונה השמעתי מספר קטעים שאני לא מפסיק לשמוע ובהחלט מנעימים את זמני במהלך הקור הגדול. קטע אחד שאני אוהב באופן מיוחד הוא I Follow Rivers של Lykke Li אבל בגרסה האבודה שלו מתוך The Lost Sessions Vol 1, שהוקלט בביקורה של Lykke Li באוסטרליה (האהובה עליי עד מאוד אף היא). Lykke Li היא יוצרת מסקרנת במיוחד. בשנת 2011 הוציאה את האלבום השני שלה Wounded Rhymes שמלא בהשראה צפונית מארץ הארי, לצד צליל ייחודי של מקצבים אפריקאים ואפילו פולק שורשי. בנוסף, התברכה בקול מתוק וקטן שעולה ונפתח בכל זמן שהיא רק תרצה. מסתמן שהיא הולכת לככב אצלי באוזניים בתקופה הקרובה. יש פה כפתור פליי קטן, תלחצו עליו עכשיו.

לפייליסט המלא באתר קול הקמפוס
הורדה ב – Mp3
< קליק ימני – שמירת קישור בשם וזה >

רשימת השמעה
Laura Gibson / The Carob Trees
Lykke Li / I Follow Rivers
Calexico / Gift X-Change
Lambchop / If Not I'll Just Die
First Aid Kit / The Lion's Roar
The Kills / Pale Blue Eyes (Velvet Underground cover)
conveyor / Mukraker
Caveman / December 28th
עכביש / יעל איזנברג
Combine / Whining Why
Air Review / Winter Song
Lykke Li / Unchained Melody (The Righteous Brothers Cover)
Cat Power / It Ain’t Fair (Aretha Franklin)
Feist / Bittersweet Melodies

תחילה תנו פליי על הקטע המקורי, רק כדי לסמן V. אחרי שסיימתם מחכה לכם למטה סטרים של הפלא. תוכלו להוריד חינם את הקטע ועוד מספר קטעים שלה כאן. שתפו ותיהנו.

Lykke Li – I Follow Rivers

I Follow Rivers – The Lost Sessions Vol 1

גוגל פלוס מינוס

לארי פייג' כוכב עליון

בימים האחרונים אני שומע יותר ויותר עקיצות של משתמשי Google+ בנוגע לשאלת הקיום של רשת חברתית נוספת ל – Facebook. רבים טוענים, ובצדק, שהרשת החברתית של גוגל אשר הושקה בסוף יולי 2011 אינה צוברת תאוצה, זאת בניגוד לבאז האדיר ולהתעניינות הגוברת בשירות בימיו הראשונים. נכון לראשית 2012, 62 מיליון משתמשים רשומים לשירות ברחבי העולם, לעומת Facebook בה רשומים כ – 800 מיליון גולשים נכון לסוף ספטמבר 2011. נראה שהרעיון מאחורי הרשת החברתית היה לדחוף אצבעות בעיניים של Facebook ולנסות לסחוט דולר או שניים ממכונת הפרסום המשומנת ברשת. כך היא ניראת בכל אופן וזה הרושם שהיא הותירה עליי. הטענה הרשמית של לארי פייג' היא שהרשת החברתית של Google מנצלת את העובדה שמשתמשי Facebook משתפים תכנים עם קבוצה גדולה מידי של אנשים. מאז השקתה Facebook התאימה את עצמה והכניסה אפשרויות שיתוף חדשות. פיצוי על החולשה כפי שנתפסה על ידי פייג'. כלומר, ההבטחה של Google למשתמש כבר לא קיימת, הייחודיות עפה מהחלון.

"קשה להיות צנוע כשאתה עצום כמוני."

 למרות היותי אוהב טכנולוגיה אני לא ממהר להיכנס לזרם. כך גם היה במקרה של Google+. רק לאחר שכנועים רבים מצד גורמים שונים הצטרפתי לרשת החברתית שנראתה לי שנויה במחלוקת מהרגע הראשון. ראשית לא ממש הבנתי לשם מה אני צריך לתחזק עוד פרופיל אישי כשאני כבר בעל פרופיל גאה ופעיל בשתי רשתות חבריות אחרות. Google+ הגיע בדיוק ברגע בו הרגשתי שובע, הייתי מלא בשיתופים ושליטה מלאה על בפרופילים השונים בכל הנוגע לאופי השיתוף, התוכן והמיתוג האישי שלי. שנית, לא ממש הצלחתי להבין מה קורה שם. נראה כי הממשק של Google+ בנוי בצורה מגושמת וקשה להבנה. אמנם העיצוב והגרפיקה יופי. יש עיגולים קטנים מסתובבים וכחולים, ואהו, אבל השימוש ברשת החברתית החדשה לא הייתה חלקה ומלאה במהמורות. משתמשים הוסיפו אותי למעגלים, אני הוספתי אותם וזהו. חור שחור. מעטים המשתמשים שבאמת התחילו לשתף שם תוכן מעניין וגם אם שיתפו הם עשו זאת ב – Facebook כמעט מילה במילה. הקש ששבר את גב הגמל מבחינתי היה כש"אולגה היכרויות" הוסיפו אותי למעגלים שלהם. בכל יום חמישה מפרסמים שונים הוסיפו אותי למעגלים שלהם. לעומת זאת, מעט מאוד אנשים אמיתיים עשו כן. כלומר, אין לרשת כזאת מקום בחיי. המצב הזה שהמפרסמים באים לנגוס לפני המשתמשים האותנטיים מראה על חוסר התעניינות של הגולשים. המפרסמים מצידם רואים שממה, הזדמנות, קופצים לבריכה ואח"כ חושבים איך לשחות.

נראה שהרשת החברתית של Google לא מצליחה לעורר עניין. נולדה מתוך יצר הנקמה בהצלחתה של Facebook וזאת על חשבון המשתמשים. אני לא מתיימר לנבא נפילה או הצלחה, אני רק כותב את דעתי, אך אני אתפלא אם סופה של Google+ יהיה דומה לזה של Google Buzz בדצמבר האחרון. יתרה מזאת, Google סובלת כבר שנים מתדמית גרועה בכל הקשור לפרטיות. ריכוז המידע מחשבונות המייל, הרשת החברתית, המסמכים, החיפוש ושאר האפשרויות שגוגל מציעה מפחיד אותי. אתם יכולים לקרוא לי אדם עם מחשבה מיושנת, מקובע ובעל מקל בתחת, אבל זה פשוט מפחיד אותי. בימים אלה אני מקיים עם עצמי דיון האם לסגור את פרופיל ה – Google+ שלי או להשאיר אותו כאבן שאין לה הופכין אבל עם חותם שלי ברשת. אם יש לכם דעה לכאן או לכאן אשמח לשמוע, השאירו לי תגובה. אני נוטה לסגירה של הפרופיל, מקסימום בעוד כמה שנים אני יאכל את הכובע ואפתח אותו מחדש. כרגע זה נראה לי סתמי.

"זו רק עבודה. דשא גדל, ציפורים עפות, גלים מכים בחוף. אני מכסח אנשים."

* כיתובי התמונות הם ציטוטים מפי קסיוס מרסלוס קליי ג'וניור – מוחמד עלי.