ארכיון חודשי: אוגוסט 2011

מי מפחד מחברות סלולר ?

בזמן האחרון מכשיר הנוקיה הנייד, הישן והלא סמארטפון שלי התחיל לעשות בעיות והסוללה שלו התנפחה. לכן, אזרתי אומץ ונכנסתי למרכז שירות ומכירה של סלקום במטרה לחתור תחת אורנג' ולהפוך ללקוח נאמן. לאחר המתנה של כעשרים דקות נשברתי וברחתי משם משאיר מאחור את המספר שהבחורה בכניסה הנפיקה מהמחשב המתוחכם שלה, ונושם לרווחה. בשבילי מרכז שירות ומכירה זה גיהינום צרכני כפי שהיטיב להגדיר ד"ר יובל דרור בנושא אחר לחלוטין אבל דומה באופיו.

הסיפור מתחיל לפני 6 שנים כשרכשתי את המכשיר הנוקיה הנאמן שלי. מאז ועד הימים האחרונים אנחנו חיים באידיליה מופלאה בין מכשיר לאדם. בשנה האחרונה הרגשתי שאני צריך פס רחב. מדגדג לי להתקדם לסמארטפון אופנתי עם פונקציות, אפליקציות ועוד דברים שנגמרים ב-יות. מאותו רגע אני מנסה להחליף מכשיר ומקיים שיחות חודשיות על בסיס קבוע עם נציגים של שלושת חברות הסלולר הגדולות, אך לעולם לא מצליח להשתכנע ולקנות את המוצר. זה לא שאני עד כדי כך נוסטלגי ולא מוכן להתנתק מהנוקיה הישן, זאת העובדה שאני מרגיש תמיד מרומה על ידי נציג שירות זב חוטם שממלא אחר הוראות החברה ונאמן לה עד אין קץ. אותה חברה שבעוד שנה תפטר אותו ותזרוק אותו לחפש עבודה.

כבר בכניסה למרכז השירות והמכירה של סלקום ומיד הרגשתי מרומה. את החנות גדשו עשרות אנשים, ומאחורי הדלפקים מעט נציגים עם מבט ערמומי בעיניים. מבט שאומר "הנה אני הולך לתפור אותך בחוזה כ"כ חזק שאתה בעוד חודש תתפוס את הראש ותצטרך לעבוד בחמש עבודות כדי לעבור לחברה אחרת". הרגשתי חוסר אונים והתפלאתי על עשרות האנשים שעומדים בחנות. תהיתי מה עושים אותם אנשים? אין להם עבודה שהם נמצאים כאן כ"כ הרבה זמן להחליף מכשירים? מאיפה יש להם את הסבלנות לשוחח על מבצעים, החזרים וחבילות. ובכלל, למה זה צריך להיות כל כך מסובך?

למה זה צריך להיות כל כך מסובך?

אני חושד שהחשש שלי נובע מהתסבוכת הנוראית שלקוחות עוברים. אותה תסבוכת שגורמת לחברות הסלולר לעשוק אותנו. החברות מוכרות לנו מוצרים במאות שקלים לחודש ללא כל סיבה ובלי הסבר פשוט והגיוני על המוצר או השירות. הריטואל הוא קבוע, נציג המכירות מבלבל חצי שעה את השכל ולא אומר כלום. החזרים על החזרים, חבילות מנופחות של שיחות שאף אחד לא ממש צריך, חבילות נוספות על גלישה, חיוב אלחוטי, גלישת גלים, ניטור אנטנה וחיבור חוטים. לאחר כל ההרצאה המייגעת אני לא מתפלא שרוב הלקוחות אומרים כן וחותמים על חוזה דרקוני שמצריך שמונה עורכי דין ורופא כדי להבין. מדוע אי אפשר לקבל הסבר קצר ותמציתי? ומה זה אומר בשורה התחתונה? כמה אני בתור לקוח משלם לכם?.

חברות הסלולר משטות בנו, גורמות לנו להוציא יותר מידי כסף על שירותים שעלותם היא אפסית, חוץ מהמכשיר כמובן. אם אין לך מחשבון כיס בדיוק באותו הרגע אין סיכוי לדעת כמה תשלם בסוף החודש. החלופות לא יותר פשוטות. צריך לבקש מחבר של אחות של הבעל של השכנה שנוסע להונג – קונג להביא את המכשיר המבוקש וללכת למרכז השירות והמכירה. אז שוב מתחילה מסכת חוזים וכספים שמועברים מיד ליד, ואין ביטוח.

גיהינום צרכני, כך אני קורא לשלושת חברות הסלולר השנואות עלי – אורנג', סלקום ופלאפון. חברות שאין לי שום רצון להתקרב אליהן, חברות שמקשות כל כך על אנשים כמוני וכמוכם. אנשים שבסך הכול צריכים הסבר פשוט, שורה תחתונה, שירות מהיר ואיכותי, יחס ומחיר הוגן. הם תמיד יוצאים נשכרים. אנחנו, הלקוחות, תמיד יוצאים עם חור בכיס ובנפש.

דוגמה קטנה לסיוט בלהות שלקוחות עוברים בחברת אורנג'. רוצים גם?

מארק רונסון ונערי ההפקר

יומיים של התאוששות לאחר ההופעה של מארק רונסון בחמישי 25.8 בגני התערוכה גרמו לי להחליט שהיה אדיר.

במהלך סוף השבוע שלאחר ההופעה קראתי המון ביקורות. חלקן אוהדות יותר חלקן פחות. רובן משבחות את ההופעה אך מוצאות פגמים בניואנסים קטנים לטעמי. המבקרים טענו שההופעה התחילה מאוחר, הסאונד היה בווליום נמוך, הדיג'י סט באמצע ההופעה הייתה נפילה וסדר הקטעים היה מבולגן. בסופו של דבר רונסון היה במיטבו, הרים מסיבה של 5000 איש והציג הופעה סופר קולית, אולטרה כייפית ומרגשת כבונוס. נהניתי וצרחתי. הזעתי וקיללתי. הנאה גדולה שהשאירה לי טעם של עוד ובסיום ההופעה הרגשתי שאני יכול להמשיך לקפוץ עד הבוקר.

אר יו רונסון טונייט?

בהופעה היה שילוב של צלילים מדוייקים ונקיים יחד עם קטעים שנשמעו פחות טוב אך מרגשים בלייב. בעידן הרשת אנחנו מורידים, צורבים ומאזינים לקטעים מהוקצעים עד דק שקשה מאוד לאומנים לשחזר על הבמה. בהופעות הקהל מצפה לדיוק, בדיוק כמו שהוא רגילים, בדיוק כמו הצלילים שבוקעים מהאלבום, ואם לא הם ירגישו מרומים. אצל רונסון הרגשתי שהדיוק הזה קיים. רוב ההופעה שוחזרו הצלילים החמים האלה שאני אוהב לשמוע. לעומת זאת, היו מספר קטעים שנשמעים הרבה יותר מרגשים ומיוחדים בלייב, שום עריכה לא תספק את אותה החוויה.

רונסון השאיר אצלי טעם של עוד. אין ספק שאלך להופעות הבאות שלו בארץ, זאת בהנחה שיקיים את הבטחתו לשוב ולהופיע כאן. רונסון גרם לי לאהוב אותו, לאהוב את הצלילים. אומן כזה אני רוצה לראות שוב.

הנה מה שאחרים כתבו על ההופעה:
קול הקמפוס / איך היה בהופעה של מארק רונסון?
עונג שבת / מארק רונסון בגני התערוכה
Ynet / מסונתז ומרגש: מארק רונסון בהופעה
עכבר העיר / מארק רונסון בישראל: קרקס פופ בלתי נשכח
נענע10/ מאבד את זה באמצע * איך היתה ההופעה של מארק רונסון?

הנה סרטונים שווים מההופעה באדיבות יבגני צ'רטקוב
Mark Ronson Feat. Charlie Waller – Back To Black

Mark Ronson – Lose It

Mark Ronson – Oh My God

Mark Ronson Feat. Boy George – Somebody To Love Me

Mark Ronson Feat. Boy George – Somebody To Love Me part 2

Mark Ronson – Bang Bang Bang

ניתוק

כבר לפני מספר חודשים שמתי לב שמשהו לא בסדר עם המחשב הנייד החדש. בעבודה מאומצת וממושכת ולמרות שהמחשב עוצמתי, הוא היה נוהג להתחמם יתר על המידה ולקרוס. החלטתי כבר אז לשלוח אותו לתיקון במסגרת האחריות, אך דחיתי את זה. לא יכולתי לחשוב על ימים שלמים ללא מחשב ומנותק לחלוטין מהרשת. ואז בשבוע אחד גורלי נפלה ההחלטה. הוא יוצא לתיקון. מה שעדיין לא ידעתי שבדיוק באותו שבוע בנוסף לניתוק מהרשת תיפול עלי גם שפעת עצבנית שתשתק אותי ותציב אותי במאוזן ברוב שעות היום.

נחזור רגע אחורה. ההחלטה לשלוח את המחשב נפלה, ולאחר מספר טלפונים הגיע שליח לא חביב במיוחד עם תיק ולקח את המחשב. הרגשתי תהום נפערת, לפתע נוצר חלל ריק על השולחן ואצלי בגוף.  בדיוק כמו שמרשל מקלוהן היטיב לומר, הטכנולוגיה היא הארכה של החושים והגוף, כך גם אני הרגשתי כאילו לקחו לי יד או רגל. לא הצלחתי לחשוב כמו שצריך, איבדתי את החדות, השילו מעלי עטיפה דקה ובלתי ניראת של כוח. מכה גדולה עוד יותר נחתה עלי כשהתקשרתי לברר בשלומו כמו אב דואג עוד באותו יום, ונאמר לי שעדיין לא הגיע למעבדה ויגיע רק ביום למחרת. התיקון עצמו מסתבר עלול לקחת עד 7 ימי עסקים. בום.

לאחר יומיים של ניתוק התחלתי לגלות תסמינים של שפעת. החום טיפס, וכאבי הראש הלכו והתחזקו. לא הצלחתי לעשות כלום והייתי חייב לנוח. עברתי מספר לילות מהגרועים בחיי בהם כל הגוף כאב, חוויתי הזיות שלא היו מביישות את דייל קופר גיבור "טווין פיקס" והתייסרתי מכאבי ראש לא פוסקים. הייתי כל כך מרוכז בכאב וברצון להבריא שכלל לא חשבתי על כך שאני מנותק. לא עניין אותי שאני לא מעדכן בפייסבוק, לא מצייץ על מצבי בטוויטר, לא קורא בלוגים ולא מתעדכן בחדשות. לא עניין אותי כלום. אם רציתי לדבר השתמשתי במכשיר הנייד הישן שלי, כזה שאין בו חיבור לרשת, רק דיבורים. במקביל ראיתי טונות של טלוויזיה, לא הצלחתי לקרוא וישנתי כמו שלא ישנתי בחמש השנים האחרונות.

Twin Peaks – Cooper's Dream

ההרגשה להיות מנותק היא משכרת. הרגשתי שחזרתי כמה שנים אחורה לתקופה חסרת כל אחריות רשתית. אני קורא לזה כך משום שלדעתי כיום אנחנו חשים אחריות רשתית. הצורך הגובר שלי ושל אחרים לעדכן, להתעדכן וליצור תכנים חדשים בכל רגע היא אחריות. עול לא מודע הרובץ על כתפינו. אנחנו בונים לעצמנו פרסונה רשתית, מקפידים להיות חדים בשורות סטאטוס, חושבים על מילים מדויקות להגדרת המצב ויורים. האחריות הזאת היא אותה "עבדות" אם תרצו לפלטפורמות הגדולות של חיינו. אנחנו עובדים אצל צוקרברג ביצירת תוכן, מועסקים על ידי טוויטר בלי תלוש ומביימים שוברי קופות ליוטיוב ללא רווחים. מהאחריות הזאת אנחנו לעולם לא יכולים לברוח גם אם נקבל חופש מחלה מהרופא. אני הצלחתי להרגיש משוחרר מזה, מנותק.

באותה עת, חזרתי לצרוך תקשורת כמו פעם. התמקדתי בטלוויזיה כמדיום קל שלא מצריך חשיבה. אני בדרך כלל שונא לצפות בטלוויזיה יותר משעה, זה עושה לי רע, אך מחוסר ברירה ישבתי ימים שלמים ובהיתי במרקע. מהבוקר המוקדם (ראיתי גם תוכניות בוקר), ועד הלילה התוכניות חוזרות על אותן מנטרות שנקבעו לאותו היום. מראים כלום ועוד מאותו דבר. התנחמתי רק בתוכניות הטבע המצוינות של ערוץ 8 שהצליחו לעניין אותי. מעבר לזה גיליתי טלוויזיה ריקה מתוכן. כולם אומרים אותו דבר ובעצם לא אומרים כלום. הטלוויזיה גוססת, השידור הציבורי מת. אין בהם שום ערך. הצפייה משולה לבריחה מהחיים, ניתוק המוח, אסקפיזם מוחלט וריקנות תהומית.

כעת, המחשב חזר. החליפו בו מספר חלקים ואני מקווה שהוא בריא. אני עדיין מתאושש מהמחלה שנפלה עלי. כמו שהיה לי קשה להיפרד ממנו כך קשה לי לחזור ולהשתמש בו. התחלתי בטעימות קטנות מהרשת, בקרוב אחזור לפעילות מלאה. אם לא ניתקתם את עצמכם לחלוטין בשנים האחרונות אני ממליץ על כך בחום. זאת הרגשה נהדרת של שחרור במיוחד היום בעולם הסלולר המתפתח. אנחנו הופכים לחלק קוהרנטי מהטכנולוגיה ולא שמים לב שמאבדים את עצמנו בדרך.

לסיום, אני חייב לומר מילה רעה וחצי מילה טובה על "מפעיל" – החברה שמספקת שירות למחשבי טושיבה בארץ. המחשב באחריות ולכן הגיע שליח, לקח והביא. בזאת תם השירות הטוב. בכל פעם שהתקשרתי דיברו אלי בצורה מזוויעה כאילו עשיתי להם רע בזה שהמחשב התקלקל. הם אינם מספקים מחשב חלופי, התנהלותם איטית ואדישה. לא כך צריך להיות הדבר כשמדובר במחשב. מצד שני, הם טיפלו בבעיה וכעת עושה רושם שהיא באמת נפתרה, אני מניח שרק ימים יגידו. המחשב הקודם שלי היה גם הוא היה מתוצרת טושיבה, בגלל אמינותו קניתי את הנוכחי. אולי זאת הפעם האחרונה נוכח הפגמים הקטנים אך גם הגדולים במחשב. מאוד מוזר שחלקים במחשב מפסיקים לעבוד לאחר שמונה חודשים בלבד.